טיפ השבוע- השכבה לישון

השכבה לישון!
ילדים רבים בגיל הרך מתקשים ללכת לישון לבד ובמיטה שלהם, וההורים מוצאים את עצמם בערבים מורטי עצבים של השכבה שאינה מסתיימת. זה לא חייב להיות ככה! מגיע גם לכם ערב נעים של הרגעות בסוף היום, של זוגיות בלי אפיסת כוחות, ערב ללא מריבות עם הילדים ורגשות אשם… אפשר גם אחרת!

הטיפ נכתב ע"י מרכז לובאס ישראל http://www.lovaasisrael.co.il/index.php…
קריאה מהנה ולילה טוב לכולנו!
________________________________________

השכבה לישון
הילד לא מוכן להיפרד ולישון לבד במיטה שלו? יש לנו הצעה קלה יותר ליישום מ"שיטת החמש דקות".
ילדים רבים בגיל הרך מתקשים ללכת לישון לבד ובמיטה שלהם, וההורים מוצאים את עצמם בערבים מורטי עצבים של השכבה שאינה מסתיימת. זה לא חייב להיות ככה! מגיע גם לכם ערב נעים של הרגעות בסוף היום, של זוגיות בלי אפיסת כוחות, ערב ללא מריבות עם הילדים ורגשות אשם… אפשר גם אחרת!
הורים רבים מנסים את "שיטת החמש דקות" במטרה להשכיב את הילד במיטתו ולסיים את ההשכבה במהירות. על פי שיטה זו משכיבים את הילד במיטתו ויוצאים מחדרו. גם אם הוא בוכה וקורא להורים לא נכנסים במשך חמש הדקות הראשונות בערב הראשון, 10 דקות בערב השני וכך הלאה, עד שהילד מוותר על הבכי והקריאות מהחדר. עבור רבים, ה"שיטה" הזו קשה מדי, והם חווים את הקושי של הילד באופן שאינם מצליחים לשאתו. אנחנו מציעים אלטרנטיבה!
נניח שתי הנחות יסוד: חשוב מאד עבור ילדים לישון במיטתם למשך כל הלילה, וכן חשוב שיידעו להרדים את עצמם. הנחות אלה הן אבני דרך להתפתחות תקינה ובריאה. מבחינה פיזית, הילד זקוק לשעות השינה המלאות, הרצופות והשקטות לגדילה ולהתפתחות. מבחינה רגשית-נפשית, חשובה היכולת להיפרד מההורים ולפתח עצמאות, במיוחד בדבר כל כך בסיסי כמו הרדמות. ומבחינה משפחתית, חשוב שלילד יהיו הורים מאושרים ומאוחדים.
כדי שההשכבה לישון תהיה תהליך נעים ונטול חיכוכים, אנחנו ממליצים, ראשית, על סדר יום קבוע או "סדר ערב" החוזר על עצמו, בו ישנן שעות קבועות וסדר לפעולות השונות – ארוחת ערב, מקלחת, וכניסה למיטה. עוד אנחנו ממליצים על "טקס" קבוע בהליכה לישון בו קוראים סיפור, מתחבקים, נרגעים (לא משתוללים), ואולי משוחחים מעט או שרים לילד. לאחר ביצוע אותן פעולות, באופן דומה כל ערב, מרגיש הילד בטוח יותר, בסביבה מאורגנת יותר, וזה מרגיע.
ואז מגיעים לפרידה. לעתים, הילד נרדם מחוץ לחדר במיטת ההורים או בסלון, ו/או תוך כדי הימצאות של אחד ההורים איתו – בין אם ההורה עושה משהו (מלטף, מחבק, שר, מנענע את המיטה…), ובין אם הוא נוכח בלבד (שוכב או יושב על מיטת הילד). הצעתנו היא להשכיב את הילד במיטתו, במקום הטבעי, המקובל והקבוע לו מדי יום, תוך שהוא מרדים את עצמו ללא נוכחות ההורה וללא סיוע מצדו. לכן, כדאי לאחר הטקס שלפני השינה, לקחת כיסא, להעמידו בצד מיטת הילד ולשבת עליו בשקט. לומר לילד: "לילה טוב" ולהמעיט בדיבורים איתו (רצוי לא לדבר איתו כלל בשלב זה). עוד כדאי לא לנגוע בו יותר ולא ליצור איתו קשר עין, כדי ליצור מצב בו הילד נרדם לבד, למרות נוכחות ההורה. ממשיכים בנוהל זה מספר ימים, עד שמגיעים למצב בו הילד נרדם ללא קושי תוך זמן קצר. לאחר יומיים-שלושה מוצלחים כאלה, כדאי להתקדם לשלב הבא. בשלב זה, מרחיקים מעט את הכיסא ממיטת הילד ושם יושבים. כעבור יומיים-שלושה נוספים שוב מרחיקים מעט את הכיסא. כך, מאד-מאד בהדרגה, מגיעים עם הכיסא לדלת הכניסה לחדר, וממנה להצבתו מחוץ לחדר, במקום בו לילד אין קשר עין עם ההורה. במקום זה, יתכן כי בהתחלה ההורה עדיין יצטרך להבהיר את נוכחותו בתגובה לשאלות הילד, אך כדאי להמעיט בכך. משלב זה, כבר קל להתקדם לישיבה בסלון, והרי לנו – השכבה פשוטה ומהירה, וילד שישן במיטה שלו ויודע להרדים את עצמו בעצמו.
אגב, ילד שיודע להרדים את עצמו לבד, יעשה זאת בסבירות גבוהה גם לאחר התעוררות שלו בלילה (ורוב הילדים, כמו המבוגרים, מתעוררים במשך הלילה וחוזרים לישון). אבל על התעוררויות בלילה בטיפ אחר…